מעשי השליחים 1:7-60

מעשי השליחים 1:7-60 תנ״ך ומודרני

שָׁאַל הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל: "הַאִם נְכוֹנִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" הֵשִׁיב סְטֵפָנוֹס וְאָמַר: "אֲנָשִׁים, אַחִים וְאָבוֹת, שִׁמְעוּ נָא. אֱלֹהֵי הַכָּבוֹד נִרְאָה אֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּהְיוֹתוֹ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, לִפְנֵי שֶׁגָּר בְּחָרָן, וְאָמַר אֵלָיו, ' לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ .' אָז יָצָא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְגָר בְּחָרָן, וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיו הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֱלֹהִים מִשָּׁם אֶל הָאָרֶץ הַזֺּאת אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים בָּהּ כָּעֵת. וְלֹא נָתַן לוֹ בָּהּ נַחֲלָה, אַף לֹא מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל. הוּא הִבְטִיחַ לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲחֻזָּה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּטֶרֶם הָיָה לוֹ בֵּן. כְּמוֹ כֵן אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעוֹ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְיַעֲבִידוּ אוֹתוֹ וִיעַנּוּהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. ' וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֺדוּ דָּן אָנֺכִי ', אָמַר אֱלֹהִים, ' וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ וְיַעַבְדוּנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.' גַּם נָתַן לוֹ אֶת בְּרִית הַמִּילָה וּכְשֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק מָל אוֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי; וְיִצְחָק אֶת יַעֲקֺב, וְיַעֲקֺב אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר הָאָבוֹת. הָאָבוֹת קִנְּאוּ בְּיוֹסֵף וּמָכְרוּ אוֹתוֹ מִצְרַיְמָה, אַךְ אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו; גַּם נָתַן לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֺה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהַלָּה מִנָּה אוֹתוֹ עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. אֲבָל רָעָב בָּא עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן וְגַם צָרָה גְּדוֹלָה, וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא מָצְאוּ אֺכֶל. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֺב כִּי יֵשׁ חִטָּה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וּמוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִתְגַּלָּה לְפַרְעֺה. שָׁלַח יוֹסֵף וְקָרָא לְיַעֲקֺב אָבִיו וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ, שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. יַעֲקֺב יָרַד מִצְרַיְמָה וְשָׁם מֵת הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ. הֵם הוּבְאוּ לִשְׁכֶם וְנִטְמְנוּ בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בִּמְחִיר כֶּסֶף מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. כְּשֶׁקָּרַב מוֹעֵד קִיּוּם הַהַבְטָחָה שֶׁנִּשְׁבַּע אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם, גָּדַל הָעָם וְהִתְרַבָּה בְּמִצְרַיִם, עַד שֶׁקָּם מֶלֶךְ־חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף . זֶה הִתְחַכֵּם לְעַמֵּנוּ וְהֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ בְּהַכְרִיחוֹ אוֹתָם לְהַפְקִיר אֶת עוֹלְלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִחְיוּ. בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד מֺשֶׁה, שֶׁהָיָה טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים גֻּדַּל בְּבֵית אָבִיו וְכַאֲשֶׁר הֻפְקַר אָסְפָה אוֹתוֹ בַּת פַּרְעֺה וְגִדְּלָה אוֹתוֹ לָהּ לְבֵן. מֺשֶׁה לֻמַּד בְּכָל חָכְמַת הַמִּצְרִים וְהָיָה בֶּן־חַיִל בִּדְבָרָיו וּבְמַעֲשָׂיו. כְּשֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל לִבּוֹ לִפְקֺד אֶת אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד מֻכֶּה הֵגֵן עָלָיו וְנָקַם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְגָּע בַּהֲמִיתוֹ אֶת הַמִּצְרִי. הוּא חָשַׁב שֶׁאֶחָיו יָבִינוּ כִּי עַל־יָדָיו יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה, אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא הֵבִינוּ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר רָבוּ, וּבִקֵּשׁ לְפַיֵּס אוֹתָם לְשָׁלוֹם בְּאָמְרוֹ, 'אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם, לָמָּה תָּרֵעוּ זֶה לָזֶה?' אֲבָל הַפּוֹגֵעַ בְּרֵעֵהוּ הָדַף אוֹתוֹ וְאָמַר, ' מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֺׁפֵט עָלֵינוּ ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֺמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמוֹל אֶת־הַמִּצְרִי ?' בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה בָּרַח מֺשֶׁה וְהָיָה לְגֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וְשָׁם הוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים. כַּעֲבֺר אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ בְּמִדְבַּר הַר סִינַי, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רָאָה מֺשֶׁה וְתָמַהּ עַל הַמַּרְאֶה, אַךְ כְּשֶׁנִּגַּשׁ לְהַבִּיט הָיָה אֵלָיו קוֹל אֲדֺנָי: 'אָנֺכִי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֺב.' מֺשֶׁה נֶחֱרַד וְלֹא הֵעֵז לְהַבִּיט. אָמַר אֵלָיו אֱלֹהִים, ' שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֺדֶשׁ הוּא . רָאֺה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶת נַאֲקָתָם שָׁמַעְתִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילָם; וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ מִצְרָיְמָה.' מֺשֶׁה זֶה, אֲשֶׁר כָּפְרוּ בּוֹ בְּאָמְרָם ' מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֺׁפֵט ' – אוֹתוֹ שָׁלַח אֱלֹהִים בְּיַד הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה אֵלָיו בַּסְּנֶה, לִהְיוֹת לְשַׂר וְגוֹאֵל. הוּא הוֹצִיאָם בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְיַם סוּף, וְכֵן גַּם בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. זֶהוּ אוֹתוֹ מֺשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, 'נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי, יָקִים לָכֶם יהוה.' הוּא הָאִישׁ שֶׁהָיָה בַּקָּהָל בַּמִּדְבָּר עִם הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר אֵלָיו בְּהַר סִינַי וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, הָאִישׁ שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵי חַיִּים לָתֵת לָנוּ. וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא רָצוּ לִשְׁמֺעַ בְּקוֹלוֹ כִּי אִם דָּחוּ אוֹתוֹ וּבִלְבָבָם שָׁבוּ מִצְרָיְמָה, בְּאָמְרָם אֶל אַהֲרֺן ' עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי־זֶה מֺשֶׁה אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ .' וְאָכֵן עָשׂוּ עֵגֶל בְּאוֹתָם יָמִים וְהִקְרִיבוּ זֶבַח לָאֱלִיל, וְשָׂמְחוּ בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. אָז פָּנָה הָאֱלֹהִים וּמָסַר אוֹתָם לְפֻלְחַן צְבָא הַשָּׁמַיִם כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַנְּבִיאִים, ' הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, בֵּית יִשְׂרָאֵל ? וּנְשָׂאתֶם אֶת סֻכַּת מֺלֶךְ וְאֶת כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם רֵיפָן, הַצְּלָמִים אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם. וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְבָבֶל.' מִשְׁכַּן הָעֵדוּת הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הַמְדַבֵּר אֶל מֺשֶׁה לַעֲשׂוֹתוֹ עַל־פִּי הַתַּבְנִית שֶׁרָאָה. אֲבוֹתֵינוּ קִבְּלוּ אוֹתוֹ וּבְהַנְהָגַת יְהוֹשֻׁעַ הֱבִיאוּהוּ לַאֲחֻזַּת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר גֵּרְשָׁם אֱלֹהִים מִפְּנֵי אֲבוֹתֵינוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי דָּוִד. הוּא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבִקֵּשׁ לִמְצֺא מִשְׁכָּן לֵאלֹהֵי יַעֲקֺב. אָמְנָם שְׁלֹמֺה בָּנָה לוֹ בַּיִת, אַךְ הָעֶלְיוֹן אֵינֶנּוּ שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַנָּבִיא, ' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֺם רַגְלָי. אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי , נְאֻם יהוה, וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי ? הֲלֹא אֶת־כָּל־אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה .' קְשֵׁי עֺרֶף וְעַרְלֵי לֵב וְאָזְנַיִם, תָּמִיד מִתְנַגְּדִים אַתֶּם לְרוּחַ הַקֺּדֶשׁ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם כֵּן גַּם אַתֶּם. אֶת מִי מֵהַנְּבִיאִים לֹא רָדְפוּ אֲבוֹתֵיכֶם? גַּם הָרְגוּ אֶת אֵלֶּה שֶׁהִגִּידוּ מֵרֺאשׁ אֶת דְּבַר בּוֹא הַצַּדִּיק אֲשֶׁר כָּעֵת אַתֶּם הֱיִיתֶם מַסְגִּירָיו וְהוֹרְגָיו; אַתֶּם שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ." כְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּעֲסוּ עַד עֺמֶק לִבָּם וְחָרְקוּ עָלָיו שִׁנֵּיהֶם; וְהוּא מָלֵא רוּחַ הַקֺּדֶשׁ וּמַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה. רָאָה אֶת כְּבוֹד אֱלֹהִים וְאֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים וְאָמַר: "הִנְנִי רוֹאֶה אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְאֶת בֶּן־הָאָדָם עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים." אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּאָטְמָם אֶת אָזְנֵיהֶם, וּכְאִישׁ אֶחָד הִסְתָּעֲרוּ עָלָיו, הֲדָפוּהוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר וְסָקְלוּ אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים. הָעֵדִים הִנִּיחוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם לְרַגְלֵי בָּחוּר אֶחָד, שָׁאוּל שְׁמוֹ, וּסְטֵפָנוֹס נִסְקַל כְּשֶׁהוּא זוֹעֵק וְאוֹמֵר: "אֲדוֹנִי יֵשׁוּעַ, קַבֵּל אֶת רוּחִי!" כְּמוֹ כֵן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: "אֲדֺנָי, אַל תִּפְקֺד עֲלֵיהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה!" אָמַר זֺאת וָמֵת.

YouVersion משתמש בקובצי Cookie כדי להתאים אישית את החוויה שלך. על ידי שימוש באתר שלנו, אתה מקבל את השימוש שלנו בעוגיות כמתואר ב מדיניות הפרטיות שלנו