מעשי השליחים 1:5-11

אִישׁ אֶחָד, חֲנַנְיָה שְׁמוֹ, וְאִשְׁתּוֹ שַׁפִּירָה מָכְרוּ שָׂדֶה. בִּידִיעַת אִשְׁתּוֹ הוּא נָטַל לְעַצְמוֹ חֵלֶק מִן הַכֶּסֶף וְאַחֲרֵי כֵן הֵבִיא חֵלֶק מְסֻיָּם וְהִנִּיחוֹ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים. אָמַר לוֹ כֵּיפָא: "חֲנַנְיָה, לָמָּה זֶה מִלֵּא הַשָּׂטָן אֶת לִבְּךָ לְשַׁקֵּר לְרוּחַ הַקֺּדֶשׁ וְלִטֺּל לְעַצְמְךָ מִמְּחִיר הַשָּׂדֶה? הֲרֵי כְּשֶׁעָמַד בִּרְשׁוּתְךָ – שֶׁלְּךָ הָיָה, וְאַחֲרֵי שֶׁנִּמְכַּר עָמְדָה תְּמוּרָתוֹ בִּרְשׁוּתְךָ. לָמָּה עָלָה עַל לִבְּךָ מַעֲשֶׂה זֶה? לֹא לִבְנֵי אָדָם שִׁקַּרְתָּ כִּי אִם לֵאלֹהִים!" כְּשֶׁשָּׁמַע חֲנַנְיָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל וְנָפַח אֶת רוּחוֹ, וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל עַל כָּל הַשּׁוֹמְעִים. קָמוּ הַצְּעִירִים, עָטְפוּ אוֹתוֹ, נְשָׂאוּהוּ הַחוּצָה וְקָבְרוּ אוֹתוֹ. כְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת לְאַחַר מִכֵּן נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ וְהִיא אֵינֶנָּה יוֹדַעַת מַה שֶּׁאֵרַע. פָּנָה אֵלֶיהָ כֵּיפָא וְאָמַר: "הַגִּידִי לִי, הַאִם בַּמְּחִיר הַזֶּה מְכַרְתֶּם אֶת הַשָּׂדֶה?" אָמְרָה: "כֵּן, בַּמְּחִיר הַזֶּה". אָמַר לָהּ כֵּיפָא: "לָמָּה הִתְאַחַדְתֶּם שְׁנֵיכֶם לְנַסּוֹת אֶת רוּחַ אֱלֹהִים? הִנֵּה בַּפֶּתַח רַגְלֵי הַקּוֹבְרִים אֶת בַּעֲלֵךְ וְהֵם יִשְּׂאוּ אוֹתָךְ הַחוּצָה." מִיָּד נָפְלָה לְרַגְלָיו וְנָפְחָה אֶת רוּחָהּ. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הַבַּחוּרִים מְצָאוּהָ מֵתָה. הֵם נָשְׂאוּ אוֹתָהּ הַחוּצָה וְקָבְרוּ אוֹתָהּ עַל־יַד בַּעֲלָהּ. פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עַל כָּל הַקְּהִלָּה וְעַל כָּל הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.