מעשי השליחים 32:4-37

קְהַל הַמַּאֲמִינִים הָיָה לֵב אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת. אִישׁ מֵהֶם לֹא אָמַר עַל דָּבָר מִקִּנְיָנָיו כִּי שֶׁלּוֹ הוּא, אֶלָּא שֻׁתָּפִים הָיוּ בַּכֺּל. הַשְּׁלִיחִים הֵעִידוּ בְּכֺחַ רַב עַל תְּחִיַּת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְחֶסֶד רַב הָיָה עַל כֻּלָּם. גַּם לֹא הָיָה בָּהֶם אִישׁ שָׁרוּי בְּמַחְסוֹר, כִּי כָּל בַּעֲלֵי הַשָּׂדוֹת וּבַעֲלֵי הַבָּתִּים מָכְרוּ אֶת נִכְסֵיהֶם וְהֵבִיאוּ אֶת כֶּסֶף מְחִירָם. הֵם הִנִּיחוּהוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים וּלְכָל אִישׁ נִתַּן כְּפִי צָרְכּוֹ. וְיוֹסֵף, אֲשֶׁר הַשְּׁלִיחִים כִּנּוּהוּ בַּר־נַבָּא, כְּלוֹמַר בֶּן הַנֶּחָמָה, אִישׁ לֵוִי יְלִיד קַפְרִיסִין, מָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְגַם הוּא הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף וְהִנִּיחוֹ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים.