מעשי השליחים 17:20-38

מִמִּילִיטוֹס שָׁלַח אֶל אֶפֶסוֹס וְקָרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה. כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם יוֹדְעִים כֵּיצַד הָיִיתִי אִתְּכֶם בְּכָל עֵת לְמִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁרַגְלִי דָּרְכָה בְּאַסְיָה. עָבַדְתִּי אֶת הָאָדוֹן בְּכָל עֲנָוָה וּבִדְמָעוֹת וּבְמַסּוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ עָלַי בִּגְלַל נוֹכְלִים מִבֵּין הַיְּהוּדִים. לֹא נִרְתַּעְתִּי מִלְּהוֹדִיעַ לָכֶם כָּל דָּבָר מוֹעִיל וּמִלְּלַמֵּד אֶתְכֶם בָּרַבִּים וּבְכָל בַּיִת וּבַיִת, בְּהָעִידִי גַּם בַּיְּהוּדִים וְגַם בַּיְּוָנִים לַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלֹהִים וּלְהַאֲמִין בַּאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ. וְעַכְשָׁו הִנְנִי הוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם כָּבוּל בָּרוּחַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יִּקְרֶה לִי שָׁם, לְבַד מִזֶּה שֶׁרוּחַ הַקֺּדֶשׁ מַצְהִירָה לִי בְּכָל עִיר וָעִיר וְאוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָלִים וְצָרוֹת מְצַפִּים לִי. אוּלָם חַיַּי אֵינָם יְקָרִים לִי כָּל עִקָּר וּבִלְבַד שֶׁאַשְׁלִים אֶת מְרוּצָתִי וְאֶת הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מֵאֵת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ – לְהָעִיד עַל בְּשׂוֹרַת חֶסֶד אֱלֹהִים. וְכָעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אַתֶּם כֻּלְּכֶם, אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם הִתְהַלַּכְתִּי וְהִכְרַזְתִּי אֶת הַמַּלְכוּת, לֹא תּוֹסִיפוּ עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנַי. לָכֵן אֲנִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁנָּקִי אֲנִי מִדַּם כֻּלְּכֶם, כִּי לֹא נִרְתַּעְתִּי מִלְּהוֹדִיעַ לָכֶם אֶת עֲצַת אֱלֹהִים כֻּלָּהּ. הַשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמְכֶם וְעַל כָּל הָעֵדֶר אֲשֶׁר רוּחַ הַקֺּדֶשׁ שָׂמָה אֶתְכֶם לְמַנְהִיגִים בְּתוֹכוֹ, לִרְעוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים אֲשֶׁר קָנָה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַחֲרֵי צֵאתִי יָבוֹאוּ בְּתוֹכְכֶם זְאֵבִים עַזִּים אֲשֶׁר לֹא יָחוּסוּ עַל הָעֵדֶר, וּמִקִרְבְּכֶם יָקוּמוּ אֲנָשִׁים דּוֹבְרֵי תַּהְפּוּכוֹת לְהַטּוֹת אַחֲרֵיהֶם אֶת הַתַּלְמִידִים. עַל כֵּן עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. זִכְרוּ כִּי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא חָדַלְתִּי לְהוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּדְמָעוֹת. וְעַכְשָׁו אֲנִי מַפְקִיד אֶתְכֶם בִּידֵי אֱלֹהִים וּדְבַר חַסְדּוֹ; לוֹ הַכֺּחַ לִבְנוֹת אֶתְכֶם וְלָתֵת לָכֶם נַחֲלָה בְּקֶרֶב כָּל הַמְקֻדָּשִׁים. לֹא חָמַדְתִּי אֶת כַּסְפּוֹ שֶׁל אִישׁ, גַּם לֹא אֶת זְהָבוֹ אוֹ לְבוּשׁוֹ. אַתֶּם עַצְמְכֶם יוֹדְעִים שֶׁיָּדַי אֵלֶּה שֵׁרְתוּ בְּעַד צְרָכַי וּבְעַד צָרְכֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתִּי. בַּכֺּל הֶרְאֵיתִי לָכֶם כִּי בִּהְיוֹתֵנוּ עֲמֵלִים כָּךְ יֵשׁ לִתְמֺךְ בַּחַלָּשִׁים וְלִזְכֺּר אֶת דִּבְרֵי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, שֶׁהֲרֵי הוּא אָמַר 'טוֹב לָתֵת מִלָּקַחַת'." אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם. הַכֺּל בָּכוּ בְּכִי רַב, נָפְלוּ עַל צַוְּארֵי שָׁאוּל וְנָשְׁקוּ לוֹ, וּבְיוֹתֵר הִתְעַצְּבוּ עַל הַדָּבָר שֶׁאָמַר – שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. אַחֲרֵי כֵן לִוּוּהוּ אֶל הָאֳנִיָּה.