מעשי השליחים 14:2-41

מעשי השליחים 14:2-41 תנ״ך ומודרני

עָמַד כֵּיפָא עִם הָאַחַד־עָשָׂר, נָשָׂא קוֹלוֹ וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם: "אֲנָשִׁים יְהוּדִים, וְכָל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם. זֺאת דְּעוּ לָכֶם וְהַקְשִׁיבוּ לִדְבָרַי: הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵינָם שִׁכּוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁכֵּן הַשָּׁעָה תֵּשַׁע בַּבֺּקֶר; אֶלָּא שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בְּפִי יוֹאֵל הַנָּבִיא: 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נְאֻם אֱלֹהִים, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כָּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיוֹנוֹת יִרְאוּ וְזִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן . וְגַם עַל עֲבָדַי וְעַל שִׁפְחוֹתַי בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפֺּךְ אֶת־רוּחִי וְנִבְּאוּ. וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְאוֹתוֹת בָּאָרֶץ מִתַּחַת, דָּם וָאֵשׁ וְתִמְרוֹת עָשָׁן . הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֺשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יהוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא . וְהָיָה כָּל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם יהוה יִמָּלֵט .' אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת, אִישׁ שֶׁנִּתְאַשֵּׁר לָכֶם מִטַּעַם אֱלֹהִים בִּגְבוּרוֹת וּבְנִסִּים וּבְאוֹתוֹת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עָשָׂה עַל־יָדָיו בְּתוֹכְכֶם, כְּפִי שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם יוֹדְעִים; הוּא שֶׁהֻסְגַּר עַל־פִּי עֲצַת אֱלֹהִים הַנֶּחֱרָצָה וִידִיעָתוֹ־מֵרֺאשׁ – אוֹתוֹ לְקַחְתֶּם וּבִידֵי רְשָׁעִים צְלַבְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם. וֵאלֹהִים הֱקִימוֹ לִתְחִיָּה בְּהַתִּירוֹ אֶת חֶבְלֵי הַמָּוֶת, שֶׁכֵּן הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲצֺר אוֹתוֹ. הֵן דָּוִד אוֹמֵר עָלָיו: ' שִׁוִּיתִי יהוה לְנֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט . לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֺּן לָבֶטַח , כִּי לֹא־תַעֲזֺב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שַׁחַת . תּוֹדִיעֵנִי אֺרַח חַיִּים, שֺׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ .' אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֺאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ – שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת. אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֺאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים. וּלְאַחַר שֶׁנִּשָּׂא אֶל יְמִין הָאֱלֹהִים וְקִבֵּל מֵאֵת הָאָב אֶת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ הַמֻּבְטַחַת, שָׁפַךְ אוֹתָהּ כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים וְגַם שׁוֹמְעִים. הֲרֵי דָּוִד לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה, אֶלָּא שֶׁהוּא אוֹמֵר: ' נְאֻם יהוה לַאדֺנִי, שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדֺם לְרַגְלֶיךָ .' לָכֵן יֵדַע נָא כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּבֵרוּר, שֶׁאֱלֹהִים שָׂם לְאָדוֹן וּלְמָשִׁיחַ אֶת יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר אַתֶּם צְלַבְתֶּם." כְּשָׁמְעָם הִתְעַצְּבוּ מְאֺד בְּלִבָּם וְאָמְרוּ לְכֵיפָא וְלִשְׁאָר הַשְּׁלִיחִים: "אֲנָשִׁים אַחִים, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?" אָמַר לָהֶם כֵּיפָא: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ; כִּי לָכֶם הַהַבְטָחָה וְלִבְנֵיכֶם וּלְכָל הָרְחוֹקִים, לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם אֲדֺנָי אֱלֹהֵינוּ." גַּם בְּמִלִּים רַבּוֹת אֲחֵרוֹת הֵעִיד בָּהֶם וְהֵאִיץ בָּהֶם בְּאָמְרוֹ: "הִמָּלְטוּ מִן הַדּוֹר הַסּוֹרֵר הַזֶּה!" אֵלֶּה שֶׁקִּבְּלוּ בְּרָצוֹן אֶת דְּבָרוֹ נִטְבְּלוּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם נוֹסְפוּ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים נְפָשׁוֹת.

YouVersion משתמש בקובצי Cookie כדי להתאים אישית את החוויה שלך. על ידי שימוש באתר שלנו, אתה מקבל את השימוש שלנו בעוגיות כמתואר ב מדיניות הפרטיות שלנו