מעשי השליחים 16:17-34

כַּאֲשֶׁר שָׁאוּל חִכָּה לָהֶם בְּאַתּוּנָה רָאָה אֶת הָעִיר מְלֵאָה אֱלִילִים וְרוּחוֹ נִסְעֲרָה בְּקִרְבּוֹ. הוּא דִּבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַיְּהוּדִים וְעִם יִרְאֵי הָאֱלֹהִים, וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹם דִּבֵּר בְּכִכַּר הָעִיר עִם הַמִּזְדַּמְּנִים לְשָׁם. גַּם כַּמָּה פִילוֹסוֹפִים מִן הָאַסְכּוֹלָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וּמִן הָאַסְכּוֹלָה הַסְּטוֹאִית הִתְוַכְּחוּ אִתּוֹ. יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: "מָה רוֹצֶה הַפַּטְפְּטָן הַזֶּה לוֹמַר?" וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: "נִרְאֶה שֶׁהוּא מַכְרִיז עַל אֵלִים זָרִים", שֶׁכֵּן בִּשֵּׂר עַל יֵשׁוּעַ וְעַל הַתְּחִיָּה. הֵם לָקְחוּ אוֹתוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ אֶל גִּבְעַת הַמּוֹעָצָה, הָאַרְיוֹפָּגוֹס, וְאָמְרוּ: "אֶפְשָׁר לָדַעַת מָה הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה הַזֺּאת שֶׁאַתָּה מַטִּיף? כִּי דְּבָרִים מוּזָרִים אַתָּה מַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵינוּ. לָכֵן רְצוֹנֵנוּ לָדַעַת מַה כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה." בָּעֵת הַהִיא כָּל אַנְשֵׁי אַתּוּנָה וְהַזָּרִים הַגָּרִים בָּהּ לֹא בִּלּוּ אֶת זְמָנָם הַפָּנוּי אֶלָּא בְּסִפּוּר דְּבָרִים חֲדָשִׁים אוֹ בִּשְׁמִיעָתָם. עָמַד שָׁאוּל בְּאֶמְצַע הָאַרְיוֹפָּגוֹס וְאָמַר: "אַנְשֵׁי אַתּוּנָה, בְּכָל דָבָר רוֹאֶה אֲנִי שֶׁיִּרְאֵי אֱלֹהוּת אַתֶּם מְאֺד, כִּי כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּקָדְשֵׁיכֶם מָצָאתִי גַּם מִזְבֵּחַ שֶׁכָּתוּב עָלָיו, 'לְאֵל בִּלְתִּי נוֹדָע'. וּבְכֵן, אֶת זֶה שֶׁאַתֶּם עוֹבְדִים מִבְּלִי לָדַעַת אוֹתוֹ, אוֹתוֹ אֲנִי מַכְרִיז לָכֶם: הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֵין הוּא שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂה יָדַיִם; גַּם אֵין יְדֵי אָדָם מְשָׁרְתוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא זָקוּק לְאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁהֲרֵי לַכֺּל הוּא נוֹתֵן חַיִּים וּנְשָׁמָה וְכָל דָּבָר. מֵאָדָם אֶחָד הוּא יָצַר אֶת כָּל עַמְמֵי בְּנֵי אָדָם לְהוֹשִׁיבָם עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְיָעַד זְמַנִּים קְבוּעִים וְקָבַע אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשָׁבָם – לְמַעַן יְחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱלֹהִים; אוּלַי יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרָיו וְיִמְצְאוּ אוֹתוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ רָחוֹק מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. הֵן בּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים וּמִתְנוֹעֲעִים וְקַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲחָדִים מִמְּשׁוֹרְרֵיכֶם אָמְרוּ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ צֶאֱצָאָיו. לָכֵן בִּהְיוֹתֵנוּ צֶאֱצָאֵי אֱלֹהִים אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַחֲשֺׁב שֶׁהָאֱלֹהוּת דּוֹמָה לְזָהָב אוֹ לְכֶסֶף אוֹ לְאֶבֶן, פְּסִילֵי אֳמָנוּת וּפְרִי מַחֲשֶׁבֶת אָדָם. אֱלֹהִים אָמְנָם הִתְעַלֵּם מֵעִתּוֹת הַבַּעֲרוּת, אַךְ כָּעֵת הוּא מְצַוֶּה עַל כָּל בְּנֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם לַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁכֵּן יָעַד יוֹם לִשְׁפֺּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק עַל־יְדֵי אִישׁ אֲשֶׁר מִנָּה, וְהִמְצִיא הוֹכָחָה לַכֺּל בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים." כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ עַל תְּחִיַּת מֵתִים, אֲחָדִים לִגְלְגוּ וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: "נִשְׁמַע אוֹתְךָ בְּעִנְיָן זֶה עוֹד פַּעַם." אָז יָצָא שָׁאוּל מִתּוֹכָם. אֲבָל כַּמָּה אֲנָשִׁים הִצְטָרְפוּ אֵלָיו וְהֶאֱמִינוּ; בִּכְלָלָם דִּיוֹנִיסְיוֹס, מִן הַשּׁוֹפְטִים שֶׁל הָאַרְיוֹפָּגוֹס, וְאִשָּׁה אַחַת, דָּמָרִיס שְׁמָהּ, וַאֲחֵרִים עִמָּהֶם.