השניה אל טימותיאוס 1:1-18

מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים וּבְהֶתְאֵם לְהַבְטָחַת הַחַיִּים אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֶל טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאָהוּב: חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים הָאָב וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ. אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתַי אֲנִי עוֹבֵד אוֹתוֹ בְּמַצְפּוּן טָהוֹר, וְאֵינֶנִּי חָדֵל לִזְכֺּר אוֹתְךָ בִּתְפִלּוֹתַי יוֹמָם וָלַיְלָה. זְכוּרוֹת לִי דִּמְעוֹתֶיךָ וַאֲנִי נִכְסָף לִרְאוֹתְךָ לְמַעַן אֶמָּלֵא שִׂמְחָה. זוֹכֵר אֲנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ הַכֵּנָה, אֱמוּנָה שֶׁשָּׁכְנָה תְּחִלָּה בְּלוֹאִיס סָבָתְךָ וּבְאֶבְנִיקָה אִמְּךָ, וּבְטוּחַנִי שֶׁהִיא שׁוֹכֶנֶת גַם בְּךָ. עַל כֵּן אֲנִי מַזְכִּירְךָ לְעוֹרֵר אֶת מַתְּנַת אֱלֹהִים אֲשֶׁר הָעָנְקָה לְךָ בִּסְמִיכַת יָדִי. הֵן הָאֱלֹהִים לֹא נָתַן לָנוּ רוּחַ שֶׁל פַּחַד, אֶלָּא רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה וְאַהֲבָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. לָכֵן אַל תֵּבוֹשׁ לֹא בְּעֵדוּת אֲדוֹנֵנוּ וְלֹא בִּי, אֲסִירוֹ, אֶלָּא סְבֺל אִתִּי אֶת חֶבְלֵי הַבְּשׂוֹרָה כְּפִי כֺּחַ הָאֱלֹהִים הַמּוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ וְקוֹרֵא אוֹתָנוּ בִּקְרִיאָה קְדוֹשָׁה, לֹא לְפִי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי אִם לְפִי תָּכְנִיתוֹ וּלְפִי חַסְדּוֹ הַנָּתוּן לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ מִלִּפְנֵי עִתּוֹת עוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה חַסְדּוֹ בְּהוֹפָעַת מוֹשִׁיעֵנוּ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הַמְבַטֵּל אֶת הַמָּוֶת וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַחַיִּים וְהָאַל־כִּלָּיוֹן עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה. בְּשׂוֹרָה זֺאת – אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וְשָׁלִיחַ וּמוֹרֶה, וּבַעֲבוּרָהּ אֲנִי סוֹבֵל גַּם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ אֵינֶנִּי בּוֹשׁ, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְּמִי הֶאֱמַנְתִּי וּבָטוּחַ אֲנִי שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁמֺר אֶת פִּקְדוֹנִי לַיּוֹם הַהוּא. הַחֲזֵק בְּמַתְכֺּנֶת הַדְּבָרִים הַבְּרִיאִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי, בָּאֱמוּנָה וּבָאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. שְׁמֺר אֶת הַפִּקָּדוֹן הַטּוֹב בְּעֶזְרַת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בָּנוּ. זֺאת אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁעָזְבוּ אוֹתִי כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּאַסְיָה וּבִכְלָלָם פִיגֶלוֹס וְהֶרְמוֹגֶנִיס. יַשְׁפִּיעַ הָאָדוֹן רַחֲמִים עַל בֵּית אוֹנִיסִיפוֹרוֹס, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת עוֹדֵד אֶת נַפְשִׁי וְלֹא בּוֹשׁ בִּכְבָלַי. אַדְּרַבָּא, בִּהְיוֹתוֹ בְּרוֹמָא שָׁקַד לְחַפְּשֵׂנִי עַד כִּי מְצָאַנִי. יִתֵּן לוֹ הָאָדוֹן לִמְצֺא רַחֲמִים מִלִּפְנֵי יהוה בַּיּוֹם הַהוּא. אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב עַד כַּמָּה הִרְבָּה לְשָׁרֵת בְּאֶפֶסוֹס.