השניה אל הקורינתים 11:5-21

מִתּוֹךְ הַכָּרַת יִרְאַת אֲדֺנָי אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַל לֵב בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְשַׁכְנְעָם. גְּלוּיִים אָנוּ לֵאלֹהִים, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ גְּלוּיִים גַּם לְעֵינֵי מַצְפּוּנְכֶם. אֵין אָנוּ שׁוּב מְשַׁבְּחִים אֶת עַצְמֵנוּ לִפְנֵיכֶם, אֶלָּא נוֹתְנִים בְּיֶדְכֶם סִבָּה לְהִתְגָּאוֹת בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם מַה לְּהַצִּיב נֶגֶד הָאֲנָשִׁים הַמִּתְגָּאִים בְּמַרְאֵה פָּנִים וְלֹא בְּמַה שֶּׁבַּלֵּב. וְאִם יָצָאנוּ מִדַּעְתֵּנוּ, הֲרֵי זֶה לְמַעַן אֱלֹהִים; וְאִם מְפֻכָּחִים אָנוּ, הֲרֵי זֶה לְמַעַנְכֶם; שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֺּל, לָכֵן הַכֺּל מֵתוּ. וּבְעַד הַכֺּל הוּא מֵת, כְּדֵי שֶׁאֵלֶּה הַחַיִּים לֹא יִחְיוּ עוֹד לְמַעַן עַצְמָם, אֶלָּא לְמַעַן זֶה אֲשֶׁר מֵת וְקָם בַּעֲדָם. עַל כֵּן מֵעַתָּה אֵין אָנוּ מַכִּירִים אִישׁ עַל־פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית; וְגַם אִם הִכַּרְנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ עַל־פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית, הֲרֵי כָּעֵת אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ עוֹד בְּאֺפֶן כָּזֶה. עַל כֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. הַיְשָׁנוֹת עָבְרוּ; הִנֵּה נִהְיוּ חֲדָשׁוֹת. וְהַכֺּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים שֶׁרִצָּה אוֹתָנוּ אֵלָיו עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמָסַר לָנוּ אֶת שֵׁרוּת הָרִצּוּי. כְּלוֹמַר: אֱלֹהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֺׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי. לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים! אֶת זֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע חַטָּאת עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נִלְבַּשׁ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בּוֹ.