השניה אל הקורינתים 1:4-4

הַשֵּׁרוּת הַזֶּה הֻפְקַד בְּיָדֵינוּ כְּפִי שֶׁגַּם רֻחַמְנוּ. לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים. סִלַּקְנוּ יָדֵינוּ מִמַּעֲשֵׂי הַסֵּתֶר הַמְּבִישִׁים; אֵין אָנוּ הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי מִרְמָה וְאֵינֶנּוּ מְסַלְּפִים אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, אֶלָּא מְגַלִּים אָנוּ אֶת הָאֱמֶת וּבְכָךְ אָנוּ מַמְלִיצִים עַל עַצְמֵנוּ לִפְנֵי מַצְפּוּנוֹ שֶׁל כָּל אָדָם לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים. אַךְ אִם נִסְתֶּרֶת בְּשׂוֹרָתֵנוּ, נִסְתֶּרֶת הִיא לָאוֹבְדִים. אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים לְבַל יִזְרַח עֲלֵיהֶם אוֹר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים.