השניה אל הקורינתים 1:4-18

הַשֵּׁרוּת הַזֶּה הֻפְקַד בְּיָדֵינוּ כְּפִי שֶׁגַּם רֻחַמְנוּ. לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים. סִלַּקְנוּ יָדֵינוּ מִמַּעֲשֵׂי הַסֵּתֶר הַמְּבִישִׁים; אֵין אָנוּ הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי מִרְמָה וְאֵינֶנּוּ מְסַלְּפִים אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, אֶלָּא מְגַלִּים אָנוּ אֶת הָאֱמֶת וּבְכָךְ אָנוּ מַמְלִיצִים עַל עַצְמֵנוּ לִפְנֵי מַצְפּוּנוֹ שֶׁל כָּל אָדָם לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים. אַךְ אִם נִסְתֶּרֶת בְּשׂוֹרָתֵנוּ, נִסְתֶּרֶת הִיא לָאוֹבְדִים. אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים לְבַל יִזְרַח עֲלֵיהֶם אוֹר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים. הֲרֵי לֹא עַל עַצְמֵנוּ אָנוּ מַכְרִיזִים, אֶלָּא עַל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ כְּאָדוֹן, וְאִלּוּ עַל עַצְמֵנוּ כְּעַל עַבְדֵיכֶם לְמַעַן יֵשׁוּעַ. הָאֱלֹהִים הָאוֹמֵר "יוֹפַע אוֹר מֵחֺשֶׁךְ" הוּא הִגִּיהַּ אוֹר בְּלִבֵּנוּ לְהָאִיר דַּעַת עַל־אוֹדוֹת כְּבוֹד אֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּפָנָיו שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. בְּרַם הָאוֹצָר הַזֶּה נָתוּן לָנוּ בִּכְלֵי חֶרֶס, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֺּחַ הַנִּשְׂגָּב מֵאֵת אֱלֹהִים וְלֹא מִיָּדֵינוּ אָנוּ. נִלְחָצִים אֲנַחְנוּ מִכָּל עֵבֶר, אַךְ אֵינֶנּוּ רְצוּצִים; נְבוֹכִים, אַךְ לֹא נוֹאֲשִׁים; נִרְדָּפִים, אַךְ לֹא נְטוּשִׁים; מֻשְׁלָכִים אַרְצָה, אַךְ לֹא נִשְׁמָדִים. וְתָמִיד נוֹשְׂאִים אָנוּ בַּגּוּף אֶת מוֹת יֵשׁוּעַ, כְּדֵי שֶׁגַּם חַיֵּי יֵשׁוּעַ יִתְגַּלּוּ בְּגוּפֵנוּ; כִּי אֲנַחְנוּ הַחַיִּים נִמְסָרִים תָּמִיד לַמָּוֶת בַּעֲבוּר יֵשׁוּעַ, כְּדֵי שֶׁגַּם חַיֵּי יֵשׁוּעַ יִתְגַּלּוּ בִּבְשָׂרֵנוּ בֶּן־הַתְּמוּתָה. לְפִיכָךְ בָּנוּ פּוֹעֵל הַמָּוֶת, וּבָכֶם – הַחַיִּים. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל אֱמוּנָה, כַּכָּתוּב " הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר ", וְאָמְנָם אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים וְלָכֵן גַּם מְדַבְּרִים; בְּיָדְעֵנוּ כִּי הוּא אֲשֶׁר הֵקִים לִתְחִיָּה אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, יָקִים גַּם אוֹתָנוּ עִם יֵשׁוּעַ וְיַצִּיגֵנוּ עִמָּכֶם. אָכֵן הַכֺּל לְמַעַנְכֶם, וְכָךְ בְּשֶׁל הַחֶסֶד שֶׁשָּׁפַע בִּגְלַל הָרַבִּים תִּרְבֶּה הַהוֹדָיָה לִכְבוֹד אֱלֹהִים. לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם. הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֺד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים – לְעוֹלָמִים.