השניה אל הקורינתים 16:11-33

אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: אַל יַחְשְׁבֵנִי אִישׁ לִכְסִיל. אֲבָל אִם אָכֵן כָּזֶה אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם, כִּכְסִיל קַבְּלוּ אוֹתִי, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנִי אֶתְגָּאֶה קִמְעָה. בְּדַבְּרִי כָּךְ לֹא כְּדֶרֶךְ הָאָדוֹן אֲנִי מְדַבֵּר, אֶלָּא כְּמוֹ בֶּאֱוִילוּת, בְּבִטְחוֹן הַגַּאֲוָה הַזֺּאת. וּמֵאַחַר שֶׁרַבִּים מִתְגָּאִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֶתְגָּאֶה גַּם אֲנִי; שֶׁהֲרֵי בְּשִׂמְחָה אַתֶּם סוֹבְלִים אֶת הָאֱוִילִים, אַתֶּם הַחֲכָמִים! אִם מִישֶׁהוּ מְשַׁעְבֵּד אֶתְכֶם, מְכַרְסֵם בָּכֶם, עוֹשֵׁק אֶתְכֶם, מִתְנַשֵּׂא עֲלֵיכֶם אוֹ סוֹטֵר לָכֶם עַל הַפָּנִים – אַתֶּם סוֹבְלִים זֺאת. בִּתְחוּשַׁת בּוּשָׁה אֲנִי אוֹמֵר זֺאת, כְּאִלּוּ הָיִינוּ אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים. וְאוּלָם בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּעֵז אִישׁ – וַאֲנִי מְדַבֵּר בֶּאֱוִילוּת – אַרְהִיב עֺז גַּם אֲנִי. עִבְרִים הֵם? כֵּן גַּם אֲנִי. יִשְׂרְאֵלִים הֵם? כֵּן גַּם אֲנִי. צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם? כֵּן גַּם אֲנִי. מְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ הֵם? – כֶּאֱוִיל אֲדַבֵּר – אֲנִי עוֹד יוֹתֵר; בְּעָמָל, אֲנִי יוֹתֵר מֵהֶם; בְּבָתֵּי כֶּלֶא, אֲנִי יוֹתֵר; בְּמַלְקוֹת, אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר; בְּסַכָּנַת מָוֶת – פְּעָמִים רַבּוֹת. חָמֵשׁ פְּעָמִים הִלְקוּנִי הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. שָׁלֺשׁ פְּעָמִים הֻלְקֵיתִי בְּשׁוֹטִים; פַּעַם אַחַת נִרְגַּמְתִּי בַּאֲבָנִים; שָׁלֺשׁ פְּעָמִים נִטְרְפָה סְפִינָתִי, וּפַעַם שָׁהִיתִי בַּמַּיִם בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה. נִתְנַסֵּיתִי בְּמַסָּעוֹת רַבִּים, בְּסַכָּנוֹת עַל פְּנֵי נְהָרוֹת, בְּסַכָּנוֹת מִפְּנֵי שׁוֹדְדִים, בְּסַכָּנוֹת מִבְּנֵי עַמִּי, בְּסַכָּנוֹת מִן הַגּוֹיִם, בְּסַכָּנוֹת בָּעִיר וּבַמִּדְבָּר וּבַיָּם, בְּסַכָּנוֹת בְּקֶרֶב אֲחֵי שֶׁקֶר; בְּעָמָל וּבִתְלָאָה, בְּלֵילוֹת רַבִּים לְלֹא שֵׁנָה, בְּרָעָב וּבְצָמָא, בְּצוֹמוֹת הַרְבֵּה, בְּקֺר וּבְעֵירֺם; וּמִלְּבַד דְּבָרִים אֲחֵרִים, הַטֺּרַח הַבָּא עָלַי יוֹם יוֹם, הַדְּאָגָה לְכָל הַקְּהִלּוֹת. מִי יֶחֱלַשׁ וַאֲנִי לֹא אֶחֱלַשׁ עִמּוֹ? מִי יִכָּשֵׁל וְלִבִּי אֵינוֹ בּוֹעֵר? אִם מִן הָרָאוּי לְהִתְגָּאוֹת, אֶתְגָּאֶה בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לְחֻלְשָׁתִי. הָאֱלֹהִים וַאֲבִי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, הוּא הַמְבֺרָךְ לְעוֹלָמִים, יוֹדֵעַ שֶׁאֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר. בְּדַמֶּשֶׂק הִצִּיב הַמּוֹשֵׁל מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ אֲרֵטַס שְׁמִירָה עַל הָעִיר כְּדֵי לְתָפְשֵׂנִי, אֶלָּא שֶׁהוֹרִידוּנִי בְּסַל דֶּרֶךְ חַלּוֹן אֲשֶׁר בַּחוֹמָה וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדָיו.