השניה אל הקורינתים 16:11-21

אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: אַל יַחְשְׁבֵנִי אִישׁ לִכְסִיל. אֲבָל אִם אָכֵן כָּזֶה אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם, כִּכְסִיל קַבְּלוּ אוֹתִי, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנִי אֶתְגָּאֶה קִמְעָה. בְּדַבְּרִי כָּךְ לֹא כְּדֶרֶךְ הָאָדוֹן אֲנִי מְדַבֵּר, אֶלָּא כְּמוֹ בֶּאֱוִילוּת, בְּבִטְחוֹן הַגַּאֲוָה הַזֺּאת. וּמֵאַחַר שֶׁרַבִּים מִתְגָּאִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֶתְגָּאֶה גַּם אֲנִי; שֶׁהֲרֵי בְּשִׂמְחָה אַתֶּם סוֹבְלִים אֶת הָאֱוִילִים, אַתֶּם הַחֲכָמִים! אִם מִישֶׁהוּ מְשַׁעְבֵּד אֶתְכֶם, מְכַרְסֵם בָּכֶם, עוֹשֵׁק אֶתְכֶם, מִתְנַשֵּׂא עֲלֵיכֶם אוֹ סוֹטֵר לָכֶם עַל הַפָּנִים – אַתֶּם סוֹבְלִים זֺאת. בִּתְחוּשַׁת בּוּשָׁה אֲנִי אוֹמֵר זֺאת, כְּאִלּוּ הָיִינוּ אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים. וְאוּלָם בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּעֵז אִישׁ – וַאֲנִי מְדַבֵּר בֶּאֱוִילוּת – אַרְהִיב עֺז גַּם אֲנִי.