השניה אל הקורינתים 3:1-11

בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אַב הָרַחֲמִים וֵאלֹהֵי כָּל נֶחָמָה, הַמְנַחֵם אוֹתָנוּ בְּכָל צָרוֹתֵינוּ בְּאֺפֶן שֶׁנּוּכַל לְנַחֵם אֶת הַלְּחוּצִים בְּכָל צָרָה שֶׁהִיא – בַּנֶּחָמָה שֶׁנֻּחַמְנוּ אָנוּ מֵאֵת אֱלֹהִים; כִּי כְּשֵׁם שֶׁשּׁוֹפְעִים בָּנוּ סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ, כֵּן גַּם שׁוֹפַעַת נֶחָמָתֵנוּ עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ. וְאִם אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים, הֲרֵי זֶה לְמַעַן נֶחָמַתְכֶם וִישׁוּעַתְכֶם; אִם אֲנַחְנוּ מְנֻחָמִים, הֲרֵי זֶה לְמַעַן נֶחָמַתְכֶם, כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּאוֹתָן הַצָּרוֹת שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים. וְתִקְוָתֵנוּ עַל־אוֹדוֹתֵיכֶם אֵיתָנָה הִיא, בְּיָדְעֵנוּ כִּי כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם שֻׁתָּפִים לַצָּרוֹת, כֵּן גַּם שֻׁתָּפִים אַתֶּם לַנֶּחָמָה. אַחִים, אֵינֶנּוּ רוֹצִים שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם דְּבַר הַצָּרָה שֶׁעָבְרָה עָלֵינוּ בְּאַסְיָה; נִלְחַצְנוּ לְלֹא נְשֺׂא, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁנּוֹאַשְׁנוּ אֲפִלּוּ מֵחַיֵּינוּ. פְּסַק דִּין מָוֶת קִנֵּן בְּתוֹכֵנוּ, וְזֺאת כְּדֵי שֶׁלֹּא נִבְטַח בְּעַצְמֵנוּ, אֶלָּא בֵּאלֹהִים הַמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים; הוּא הִצִּילָנוּ מִמָּוֶת חָמוּר כָּל כָּךְ וְעוֹד יָשׁוּב וְיַצִּילֵנוּ; בּוֹ אָנוּ תּוֹלִים תִּקְוָתֵנוּ כִּי יוֹסִיף לְהַצִּילֵנוּ. גַּם אַתֶּם הִשְׁתַּתְּפוּ בַּתְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁרַבִּים יוֹדוּ בִּגְלָלֵנוּ עַל מַתְּנַת הַחֶסֶד שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ בִּזְכוּת רַבִּים.