הראשונה אל טימותיאוס 1:3-7

מְהֵימָן הַדָּבָר: אִישׁ הַשּׁוֹאֵף לִהְיוֹת מַנְהִיג בִּקְהִלָּה, הֲרֵיהוּ מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדָה נַעֲלָה. לָכֵן הַמַּנְהִיג צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ שֶׁאֵין בּוֹ דֺּפִי, בַּעַל אִשָּׁה אַחַת, אִישׁ מְפֻכָּח, מְאֻפָּק, מִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, מַכְנִיס אוֹרְחִים, יוֹדֵעַ לְלַמֵּד; לֹא מִתְמַכֵּר לְיַיִן, לֹא בַּעַל אֶגְרוֹף אֶלָּא אָדָם הַנּוֹהֵג בְּסוֹבְלָנוּת, לֹא נִמְהָר לָרִיב וְלֹא רוֹדֵף כֶּסֶף; אָדָם שֶׁמַּנְהִיג הֵיטֵב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ וּבָנָיו נִשְׁמָעִים לוֹ בִּמְלוֹא דֶּרֶךְ אֶרֶץ. הֲרֵי אִם לֹא יֵדַע אִישׁ לְנַהֵל אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ, כֵּיצַד יוּכַל לִדְאֺג לִקְהִלַּת אֱלֹהִים? וְאַל יְהֵא צָעִיר בָּאֱמוּנָה, פֶּן יִתְיַהֵר וְיִפֺּל בְּדִין הַשָּׂטָן. הוּא צָרִיךְ גַּם לְשֵׁם טוֹב בְּפִי אֵלֶּה שֶׁבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה וְלֹא יִפֺּל בְּפַח הַשָּׂטָן.