הראשונה אל טימותיאוס 1:3-16

מְהֵימָן הַדָּבָר: אִישׁ הַשּׁוֹאֵף לִהְיוֹת מַנְהִיג בִּקְהִלָּה, הֲרֵיהוּ מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדָה נַעֲלָה. לָכֵן הַמַּנְהִיג צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ שֶׁאֵין בּוֹ דֺּפִי, בַּעַל אִשָּׁה אַחַת, אִישׁ מְפֻכָּח, מְאֻפָּק, מִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, מַכְנִיס אוֹרְחִים, יוֹדֵעַ לְלַמֵּד; לֹא מִתְמַכֵּר לְיַיִן, לֹא בַּעַל אֶגְרוֹף אֶלָּא אָדָם הַנּוֹהֵג בְּסוֹבְלָנוּת, לֹא נִמְהָר לָרִיב וְלֹא רוֹדֵף כֶּסֶף; אָדָם שֶׁמַּנְהִיג הֵיטֵב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ וּבָנָיו נִשְׁמָעִים לוֹ בִּמְלוֹא דֶּרֶךְ אֶרֶץ. הֲרֵי אִם לֹא יֵדַע אִישׁ לְנַהֵל אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ, כֵּיצַד יוּכַל לִדְאֺג לִקְהִלַּת אֱלֹהִים? וְאַל יְהֵא צָעִיר בָּאֱמוּנָה, פֶּן יִתְיַהֵר וְיִפֺּל בְּדִין הַשָּׂטָן. הוּא צָרִיךְ גַּם לְשֵׁם טוֹב בְּפִי אֵלֶּה שֶׁבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה וְלֹא יִפֺּל בְּפַח הַשָּׂטָן. כֵּן גַּם הַשַּׁמָּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים רְצִינִיִּים; לֹא הֲפַכְפְּכָנִים בְּדִבּוּרָם, לֹא מִתְמַכְּרִים לְיַיִן וְלֹא רוֹדְפֵי בֶּצַע, אֶלָּא אֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים אֶת סוֹד הָאֱמוּנָה בְּמַצְפּוּן טָהוֹר. הַלָּלוּ יִבָּחֲנוּ תְּחִלָּה; אַחֲרֵי שֶׁיִּמָּצֵא שֶׁאֵין בָּהֶם דֺּפִי יְשָׁרְתוּ כְּשַׁמָּשִׁים. כְּמוֹ כֵן הַנָּשִׁים; עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת רְצִינִיּוֹת, נִמְנָעוֹת מִלָּשׁוֹן הָרָע, מְפֻכָּחוֹת, נֶאֱמָנוֹת בְּכָל דָּבָר. הַשַּׁמָּשׁ יִהְיֶה בַּעַל אִשָּׁה אַחַת, אָדָם שֶׁמַּנְהִיג הֵיטֵב אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ. הַמֵּיטִיבִים לְשָׁרֵת מַשִּׂיגִים לְעַצְמָם מַעֲמָד טוֹב וּבִטָּחוֹן רַב בָּאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּתִקְוָה לָבוֹא אֵלֶיךָ בִּמְהֵרָה. אֲבָל אִם אֶתְמַהְמַהּ, הִנֵּה תֵּדַע כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּבֵית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא קְהִלַּת אֱלֹהִים חַיִּים, עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ. אָכֵן גָּדוֹל סוֹד הַחֲסִידוּת: הִתְגַּלָּה בַּבָּשָׂר, הֻצְדַּק בָּרוּחַ, נִרְאָה לַמַּלְאָכִים, הֻגַּד בַּגּוֹיִם, הֶאֱמִינוּ בּוֹ בָּעוֹלָם, הָעֳלָה לַמָּרוֹם בְּכָבוֹד.