הראשונה לכיפא 1:4-11

כֵּיוָן שֶׁהַמָּשִׁיחַ סָבַל בַּעֲדֵנוּ בְּגוּפוֹ, גַּם אַתֶּם הִתְאַזְּרוּ בְּאוֹתוֹ הֲלָךְ־הָרוּחַ; שֶׁכֵּן הַסּוֹבֵל בְּגוּפוֹ חָדֵל לַחֲטֺא, לְמַעַן לֹא יִחְיֶה עוֹד לְפִי תַּאֲווֹת בְּנֵי אָדָם בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתָר לוֹ לִחְיוֹת בְּגוּפוֹ, אֶלָּא לְפִי רְצוֹן אֱלֹהִים. הֵן דַּי הָיָה הַזְּמַן שֶׁעָבַר עֲלֵיכֶם בַּעֲשִׂיַּת חֵפֶץ הַגּוֹיִם, כַּאֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתֶּם בְּדַרְכֵי זִמָּה וְתַאֲווֹת, שִׁכְרוּת וְהוֹלְלוּת, נִשְׁפֵי שְׁתִיָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים אֲסוּרָה. וְכֵיוָן שֶׁאֵינְכֶם רָצִים עִמָּהֶם לְשֶׁטֶף זִמָּתָם, תְּמֵהִים הֵם עַל כָּךְ וּמְגַדְּפִים. הַלָּלוּ יִתְּנוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁעָתִיד לִשְׁפֺּט אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים. לָכֵן הִתְבַּשְּׂרוּ גַּם הַמֵּתִים, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁפְטוּ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם בַּבָּשָׂר, אַךְ יִחְיוּ כְּדֶרֶךְ אֱלֹהִים בָּרוּחַ. הִנֵּה קֵץ הַכֺּל קָרֵב. עַל כֵּן הֱיוּ מְפֻכָּחִים, וֶהֱיוּ עֵרִים לְהִתְפַּלֵּל. בְּרֺאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה, כִּי עַל רֺב פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. הֱיוּ מְאָרְחִים זֶה אֶת זֶה בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן. אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר קִבֵּל יְשָׁרֵת בָּהּ בְּקִרְבְּכֶם, כְּסוֹכְנִים טוֹבִים עַל חַסְדּוֹ רַב־הַפָּנִים שֶׁל אֱלֹהִים. אִישׁ כִּי יְדַבֵּר, אִמְרֵי אֱלֹהִים יְדַבֵּר; אִישׁ כִּי יְשָׁרֵת, יַעֲשֶׂה זֺאת מִתּוֹךְ הַכֺּחַ שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים; וְזֺאת לְמַעַן יְכֻבַּד הָאֱלֹהִים בַּכֺּל דֶּרֶךְ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.