הראשונה לכיפא 17:3-22

מוּטָב שֶׁתִּסְבְּלוּ, אִם זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב מִשֶּׁתִּסְבְּלוּ בַּעֲשׂוֹתְכֶם רַע. הֵן גַּם הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפָּרַת חֲטָאִים, אַחַת וּלְתָמִיד, הַצַּדִּיק בְּעַד הָרְשָׁעִים, כְּדֵי לְקָרֵב אוֹתָנוּ אֶל הָאֱלֹהִים. הוּא הוּמַת בִּבְשָׂרוֹ, אַךְ הָחֳיָה בָּרוּחַ וּבָּה גַּם הָלַךְ וּבִשֵּׂר לָרוּחוֹת הַכְּלוּאוֹת בַּמַּאֲסָר, לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא צִיְּתוּ כַּאֲשֶׁר חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֺרֶךְ אַפּוֹ בִּימֵי נֺחַ. בְּאוֹתָם יָמִים נִבְנְתָה הַתֵּבָה אֲשֶׁר מְעַטִּים בְּתוֹכָהּ – שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת – נוֹשְׁעוּ בַּמַּיִם; וְזֶה מְסַמֵּל אֶת הַטְּבִילָה הַמּוֹשִׁיעָה כָּעֵת גַּם אֶתְכֶם – אֵין הִיא הֲסָרַת זֻהֲמַת הַגּוּף, אֶלָּא הִתְחַיְּבוּת שֶׁל מַצְפּוּן טָהוֹר כְּלַפֵּי אֱלֹהִים – בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר עָלָה הַשָּׁמַיְמָה וְהוּא לְימִין אֱלֹהִים, וּלְפָנָיו הֻכְנְעוּ מַלְאָכִים וְרָשֻׁיּוֹת וּגְבוּרוֹת.