הראשונה לכיפא 1:3-22

הראשונה לכיפא 1:3-22 תנ״ך ומודרני

כֵּן גַּם אַתֶּן, הַנָּשִׁים, הִכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיכֶן; וְכָךְ, אִם יֵשׁ שֶׁאֵינָם מְצַיְּתִים לַדָּבָר, יִקָּנֶה לִבָּם לֹא עַל־יְדֵי דִּבּוּר אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְנַהֲגוּת הַנָּשִׁים, בִּרְאוֹתָם אֶת הִתְנַהֲגוּתְכֶן הַטְּהוֹרָה הַמְלֻוָּה בְּיִרְאָה. וּפְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֺד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. כָּךְ הִתְקַשְּׁטוּ בֶּעָבָר גַּם הַנָּשִׁים הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַמְיַחֲלוֹת לֵאלֹהִים, בְּהִכָּנְעָן לְבַעֲלֵיהֶן; כְּשָׂרָה אֲשֶׁר שָׁמְעָה בְּקוֹל אַבְרָהָם וְקָרְאָה לוֹ אָדוֹן. וְאַתֶּן נִהְיֵיתֶן בָּנוֹת לָהּ, אִם אַתֶּן עוֹשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֵינְכֶן פּוֹחֲדוֹת פַּחַד. וְכֵן אַתֶּם, הַבְּעָלִים, חֲיוּ יַחַד עִמָּהֶן בִּידִיעָה שֶׁהָאִשָּׁה הִיא כְּלִי חַלָּשׁ יוֹתֵר, וּתְנוּ לָהֶן כָּבוֹד כְּשֻׁתָּפוֹת בְּנַחֲלַת חֶסֶד הַחַיִּים, לְמַעַן לֹא תְּעֻכַּבְנָה תְּפִלּוֹתֵיכֶם. סוֹף דָּבָר, הֱיוּ כֻּלְּכֶם לֵב אֶחָד, שֻׁתָּפִים לְצַעַר הַזּוּלַת, אוֹהֲבֵי הָאַחִים, רַחֲמָנִים וַעֲנָוִים. אַל תְּשַׁלְּמוּ רָעָה תַּחַת רָעָה וְלֹא חֵרוּף תַּחַת חֵרוּף; אַדְּרַבָּא – תְּבָרְכוּ, שֶׁהֲרֵי לְכָךְ נִקְרֵאתֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הַבְּרָכָה; כִּי "הָ אִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֺהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב , יִנְצֺר לְשׁוֹנוֹ מֵרָע, וּשְׂפָתָיו מִדַּבֵּר מִרְמָה . יָסוּר מֵרָע וְיַעֲשֶׂה־טוֹב, יְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְיִרְדְּפֵהוּ ", כִּי " עֵינֵי יהוה אֶל־צַדִּיקִים, וְאָזְנָיו אֶל־שַׁוְעָתָם ; וּפְנֵי יהוה בְּעֺשֵׂי רָע ." וּמִי יָרֵעַ לָכֶם אִם תִּהְיוּ קַנָּאִים לַטּוֹב? אַךְ גַּם אִם תִּסְבְּלוּ לְמַעַן הַצְּדָקָה – אַשְׁרֵיכֶם. אַל תִּפְחֲדוּ מֵאֵימָתָם וְאַל תִּבָּהֲלוּ. אֶת הָאָדוֹן הַמָּשִׁיחַ הַקְדִּישׁוּ בִּלְבַבְכֶם, וְתָמִיד הֱיוּ מוּכָנִים לְהָשִׁיב בַּעֲנָוָה וְיִרְאָה לְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִכֶּם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בִּדְבַר הַתִּקְוָה שֶׁבְּלִבְּכֶם. יְהֵא מַצְפּוּנְכֶם טָהוֹר, כְּדֵי שֶׁיֵּבוֹשׁוּ הַמַּשְׁמִיצִים מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָם הֵם מְגַנִּים אֶת הִתְנַהֲגוּתְכֶם הַטּוֹבָה בַּמָּשִׁיחַ. מוּטָב שֶׁתִּסְבְּלוּ, אִם זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב מִשֶּׁתִּסְבְּלוּ בַּעֲשׂוֹתְכֶם רַע. הֵן גַּם הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפָּרַת חֲטָאִים, אַחַת וּלְתָמִיד, הַצַּדִּיק בְּעַד הָרְשָׁעִים, כְּדֵי לְקָרֵב אוֹתָנוּ אֶל הָאֱלֹהִים. הוּא הוּמַת בִּבְשָׂרוֹ, אַךְ הָחֳיָה בָּרוּחַ וּבָּה גַּם הָלַךְ וּבִשֵּׂר לָרוּחוֹת הַכְּלוּאוֹת בַּמַּאֲסָר, לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא צִיְּתוּ כַּאֲשֶׁר חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֺרֶךְ אַפּוֹ בִּימֵי נֺחַ. בְּאוֹתָם יָמִים נִבְנְתָה הַתֵּבָה אֲשֶׁר מְעַטִּים בְּתוֹכָהּ – שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת – נוֹשְׁעוּ בַּמַּיִם; וְזֶה מְסַמֵּל אֶת הַטְּבִילָה הַמּוֹשִׁיעָה כָּעֵת גַּם אֶתְכֶם – אֵין הִיא הֲסָרַת זֻהֲמַת הַגּוּף, אֶלָּא הִתְחַיְּבוּת שֶׁל מַצְפּוּן טָהוֹר כְּלַפֵּי אֱלֹהִים – בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר עָלָה הַשָּׁמַיְמָה וְהוּא לְימִין אֱלֹהִים, וּלְפָנָיו הֻכְנְעוּ מַלְאָכִים וְרָשֻׁיּוֹת וּגְבוּרוֹת.