הראשונה ליוחנן 1:5-12

כָּל הַמַּאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ, נוֹלַד מֵאֱלֹהִים. וְכָל הָאוֹהֵב אֶת הַמּוֹלִיד אוֹהֵב גַּם אֶת מִי שֶׁנּוֹלַד מִמֶּנּוּ. בָּזֺאת נֵדַע כִּי אוֹהֲבִים אָנוּ אֶת יַלְדֵי אֱלֹהִים: בִּהְיוֹתֵנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים וּמְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹתָיו. הֵן זֺאת הִיא אַהֲבַת אֱלֹהִים, שֶׁנִּשְׁמֺר אֶת מִצְווֹתָיו. וּמִצְווֹתָיו אֵינָן קָשׁוֹת, שֶׁכֵּן כָּל הַנּוֹלָד מֵאֵת אֱלֹהִים מְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם. וְזֶהוּ הַנִּצָּחוֹן הַמְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם – אֱמוּנָתֵנוּ. מִי הַמְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם בִּלְתִּי אִם הַמַּאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים? זֶה הוּא אֲשֶׁר בָּא בְּמַיִם וּבְדָם – יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ; לֹא בַּמַּיִם בִּלְבַד, כִּי אִם בַּמַּיִם וּבַדָּם. וְהָרוּחַ הִיא הַמְּעִידָה, שֶׁהֲרֵי הָרוּחַ הִיא הָאֱמֶת. הֵן שְׁלוֹשָׁה הֵם הַמְּעִידִים: הָרוּחַ וְהַמַּיִם וְהַדָּם וּשְׁלָשְׁתָּם לְשֵׁם הָאֶחָד הֵם. אִם מְקַבְּלִים אָנוּ עֵדוּת בְּנֵי אָדָם, עֵדוּת אֱלֹהִים גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, שֶׁכֵּן זֺאת עֵדוּת אֱלֹהִים אֲשֶׁר הוּא הֵעִיד עַל בְּנוֹ. הַמַּאֲמִין בְּבֶן־הָאֱלֹהִים הָעֵדוּת נִמְצֵאת בְּקִרְבּוֹ. מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לֵאלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכוֹזֵב, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בָּעֵדוּת אֲשֶׁר הֵעִיד אֱלֹהִים עַל בְּנוֹ. וְזֺאת הִיא הָעֵדוּת: אֱלֹהִים נָתַן לָנוּ חַיֵּי עוֹלָם, וְהַחַיִּים הָאֵלֶּה בִּבְנוֹ הֵם. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַבֵּן יֵשׁ לוֹ הַחַיִּים. מִי שֶׁאֵין לוֹ הַבֵּן אֵין לוֹ הַחַיִּים.