הראשונה ליוחנן 17:3-24

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֺד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? יְלָדַי, אַל נָא נֺאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֺעַל וּבֶאֱמֶת. בָּזֶה נֵדַע כִּי מִן הָאֱמֶת אֲנַחְנוּ וְנַשְׁקִיט אֶת לְבָבֵנוּ לְפָנָיו, שֶׁכֵּן אִם לִבֵּנוּ יַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, הָאֱלֹהִים גָּדוֹל מִלִּבֵּנוּ וְהוּא יוֹדֵעַ הַכֺּל. אֲהוּבַי, אִם לִבֵּנוּ אֵינוֹ מַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, עֺז לָנוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים; וְכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים אָנוּ אֶת מִצְווֹתָיו וְעוֹשִׂים אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו. זֺאת מִצְוָתוֹ: לְהַאֲמִין בְּשֵׁם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְלֶאֱהֺב זֶה אֶת זֶה כְּפִי שֶׁצִּוָּנוּ. הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים בּוֹ. וּבָזֺאת נֵדַע שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בָּנוּ: בָּרוּחַ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ.