הראשונה אל הקורינתים 1:8-13

בְּעִנְיַן זִבְחֵי אֱלִילִים, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁלְּכֻלָּנוּ דַּעַת. דַּעַת מְבִיאָה לִידֵי גַּאֲוָה, אַךְ הָאַהֲבָה בּוֹנָה. מִי שֶׁסָּבוּר כִּי הוּא יוֹדֵעַ דְּבַר מָה, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת. אֲבָל מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת אֱלֹהִים, הוּא יָדוּעַ לֵאלֹהִים. וּבְכֵן בְּנוֹגֵעַ לַאֲכִילַת זִבְחֵי אֱלִילִים, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי אֵין מַמָּשׁוּת לֶאֱלִיל בָּעוֹלָם וְכִי אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא אֶחָד. וְגַם אִם יֵשׁ הַקְּרוּיִים "אֵלִים", אִם בַּשָּׁמַיִם וְאִם בָּאָרֶץ, – כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ אֵלִים רַבִּים וַאֲדוֹנִים רַבִּים – הֲרֵי לָנוּ יֵשׁ אֱלֹהִים אֶחָד, הָאָב אֲשֶׁר הַכֺּל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲנוֹ; וְאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הַכֺּל דַּרְכּוֹ וְדַרְכּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים. אַךְ לֹא הַכֺּל יוֹדְעִים זֺאת. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעֲדַיִן רְגִילִים לֶאֱלִיל וְאוֹכְלִים אֶת הַמַּאֲכָל כְּאִלּוּ הוּא זֶבַח לֶאֱלִיל, וּמֵאַחַר שֶׁמַּצְפּוּנָם חַלָּשׁ הֲרֵי שֶׁהוּא נִטְמָא. אוּלָם הַמַּאֲכָל לֹא יְקָרֵב אוֹתָנוּ לֵאלֹהִים. אִם לֹא נֺאכַל לֹא נַפְסִיד, וְאִם נֺאכַל לֹא נַשִּׂיג יִתְרוֹן. אֲבָל הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה רְשׁוּתְכֶם זוֹ מִכְשׁוֹל לַחַלָּשִׁים; שֶׁכֵּן אִם יִרְאוּ אוֹתְךָ, אַתָּה אֲשֶׁר לְךָ הַדַּעַת, מֵסֵב בְּבֵית אֱלִילִים, כְּלוּם לֹא יְעוֹדֵד הַדָּבָר אֶת בַּעַל הַמַּצְפּוּן הַחַלָּשׁ לֶאֱכֺל זִבְחֵי אֱלִילִים? וּבִגְלַל הַדַּעַת שֶׁלְּךָ יֵהָרֵס הָאָח הַחַלָּשׁ שֶׁלְּמַעֲנוֹ מֵת הַמָּשִׁיחַ. אִם כָּךְ תֶּחֶטְאוּ לַאֲחֵיכֶם וְתִפְגְּעוּ בְּמַצְפּוּנָם הַחַלָּשׁ – לַמָּשִׁיחַ אַתֶּם חוֹטְאִים. לָכֵן אִם מַאֲכָל הוּא מִכְשׁוֹל לְאָחִי, לֹא אֺכַל בָּשָׂר לְעוֹלָם לְמַעַן לֹא אַכְשִׁיל אֶת אָחִי.