הראשונה אל הקורינתים 1:4-5

וּבְכֵן צָרִיךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִרְאוּ אוֹתָנוּ כִּמְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ וּכְמֻפְקָדִים עַל סוֹדוֹת אֱלֹהִים. וְאוּלָם מִן הַמֻּפְקָדִים נִדְרָשׁ לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים. לְגַבֵּי דִידִי דָּבָר פְּחוּת עֵרֶךְ הוּא לְהִשָּׁפֵט עַל־יְדֵיכֶם אוֹ לְהִשָּׁפֵט בְּיוֹם דִּין אֱנוֹשִׁי. אֲנִי אַף לֹא דָּן אֶת עַצְמִי, כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר נֶגֶד עַצְמִי. אֲבָל לֹא בְּכָךְ אֲנִי יוֹצֵא זַכַּאי; הָאָדוֹן הוּא הַשּׁוֹפֵט אוֹתִי. לָכֵן אַל תִּשְׁפְּטוּ דָּבָר בְּטֶרֶם עֵת, עַד כִּי יָבוֹא הָאָדוֹן אֲשֶׁר גַּם יוֹצִיא לָאוֹר אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֺשֶׁךְ וְגַם יְגַלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב. אָז תִּנָּתֵן הַתְּהִלָּה לְכָל אִישׁ מֵאֵת הָאֱלֹהִים.