הראשונה אל הקורינתים 10:3-15

כְּפִי חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁנִּתַּן לִי הִנַּחְתִּי יְסוֹד כְּבַנַּאי חָכָם וְאַחֵר בּוֹנֶה עָלָיו. אֲבָל יַשְׁגִּיחַ כָּל אֶחָד כֵּיצַד הוּא בּוֹנֶה, כִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַנִּיחַ יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַיְסוֹד שֶׁהֻנַּח, וְהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. וְכָל אִישׁ, אִם יִבְנֶה עַל הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶּסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קַשׁ – מַעֲשֵׂהוּ יִתְבָּרֵר, שֶׁכֵּן הַיּוֹם יוֹצִיאוֹ לָאוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּאֵשׁ יִתְגַּלֶּה; וְהָאֵשׁ תִּבְחַן אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ. אִם יַעֲמֺד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנָה, יְקַבֵּל הָאִישׁ אֶת שְׂכָרוֹ. אִם יִשָּׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ – יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֺאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.