הראשונה אל הקורינתים 1:3-9

וַאֲנִי, אַחַי, לֹא יָכֺלְתִּי לְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּאֶל אֲנָשִׁים רוּחָנִיִּים, אֶלָּא כְּאֶל בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים, כְּאֶל תִּינוֹקוֹת בַּמָּשִׁיחַ. בֶּחָלָב הֵזַנְתִּי אֶתְכֶם, לֹא בְּמַאֲכָל, כִּי עוֹד לֹא יְכָלְתֶּם לֶאֱכֺל. אֲבָל גַּם כָּעֵת אֵינְכֶם יְכוֹלִים, כִּי עוֹדְכֶם בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבְּכֶם קִנְאָה וּמְרִיבָה, הַאֵין אַתֶּם בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים וּמִתְנַהֲגִים כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים? הֲלֹא כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹמֵר "אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל" וְאַחֵר אוֹמֵר "אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס", הַאֵין אַתֶּם כְּכָל הָאָדָם? מִי הוּא אֵפוֹא אַפּוֹלוֹס? וּמִי הוּא שָׁאוּל? מְשָׁרְתִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוּתָם בָּאתֶם לָאֱמוּנָה! וְאִישׁ אִישׁ כְּפִי שֶׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן: אֲנִי נָטַעְתִּי, אַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה, אֲבָל הָאֱלֹהִים הִצְמִיחַ. לְפִיכָךְ לֹא הַנּוֹטֵעַ חָשׁוּב, אַף לֹא הַמַּשְׁקֶה, אֶלָּא הָאֱלֹהִים – הַמַּצְמִיחַ. הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּשְׁקֶה הֵם הַיְנוּ הָךְ, וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ כְּפִי עֲמָלוֹ; שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים יַחַד עִם אֱלֹהִים וְאַתֶּם שְׂדֵה אֱלֹהִים, בִּנְיַן אֱלֹהִים.