הראשונה אל הקורינתים 1:2-5

וַאֲנִי, אַחַי, כְּשֶׁבָּאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם אֶת רָז אֱלֹהִים, לֹא בָּאתִי אֲלֵיכֶם בְּמִלִּים רָמוֹת אוֹ בְּרוֹמְמוּת חָכְמָה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁלֹּא לָדַעַת דָּבָר בְּקִרְבְּכֶם זוּלַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא – צָלוּב. וַאֲנִי בְּחֻלְשָׁה וּבְפַחַד וּבִרְעָדָה רַבָּה הָיִיתִי אֶצְלְכֶם. דִּבּוּרִי וְהַטָּפָתִי לֹא לֻוּוּ בְּפִתּוּיֵי מִלִּים שֶׁל חָכְמָה אֱנוֹשִׁית, אֶלָּא בְּהוֹכָחָה שֶׁל רוּחַ וּגְבוּרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּסָּמֵךְ אֱמוּנַתְכֶם עַל חָכְמַת בְּנֵי אָדָם אֶלָּא עַל גְּבוּרַת אֱלֹהִים.