אָמַר לוֹ כֵּיפָא: "חֲנַנְיָה, לָמָּה זֶה מִלֵּא הַשָּׂטָן אֶת לִבְּךָ לְשַׁקֵּר לְרוּחַ הַקֺּדֶשׁ וְלִטֺּל לְעַצְמְךָ מִמְּחִיר הַשָּׂדֶה? הֲרֵי כְּשֶׁעָמַד בִּרְשׁוּתְךָ – שֶׁלְּךָ הָיָה, וְאַחֲרֵי שֶׁנִּמְכַּר עָמְדָה תְּמוּרָתוֹ בִּרְשׁוּתְךָ. לָמָּה עָלָה עַל לִבְּךָ מַעֲשֶׂה זֶה? לֹא לִבְנֵי אָדָם שִׁקַּרְתָּ כִּי אִם לֵאלֹהִים!" כְּשֶׁשָּׁמַע חֲנַנְיָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל וְנָפַח אֶת רוּחוֹ, וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל עַל כָּל הַשּׁוֹמְעִים.