השניה אל הקורינתים ח

מתן תרומות בנדיבות

1וְעַתָּה, אַחַי, נְסַפֵּר לָכֶם עַל חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁהָאֳצַל בִּקְהִלּוֹת מָקֵדוֹנְיָה: 2פְּעָמִים רַבּוֹת עָמְדוּ בְּמִבְחַן הַצָּרוֹת, וּמִתּוֹךְ שִׁפְעַת שִׂמְחָתָם וְעֺמֶק עֲנִיּוּתָם גָּאָה עֺשֶׁר נְדִיבוּתָם. 3הֲרֵינִי מֵעִיד כִּי נִדְּבוּ כְּפִי יְכָלְתָּם, וְיוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתָּם, 4וּבְהַפְצָרוֹת רַבּוֹת בִּקְשׁוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בָּעֶזְרָה לַקְּדוֹשִׁים. 5וְלֹא כְּפִי שֶׁצִּפִּינוּ, אֶלָּא קֺדֶם הִקְדִּישׁוּ אֶת עַצְמָם לָאָדוֹן וְאַחַר כָּךְ לָנוּ, כִּרְצוֹן אֱלֹהִים. 6עַל כֵּן בִּקַּשְׁנוּ מִטִּיטוֹס, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהִקְדִּים וְהִתְחִיל, כֵּן גַּם יַשְׁלִים בְּקִרְבְּכֶם אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד הַזֶּה. 7וּכְשֵׁם שֶׁאַתֶּם שׁוֹפְעִים בַּכֺּל – בֶּאֱמוּנָה, בְּהַטָּפָה, בְּדַעַת, בְּכָל שְׁקִידָה, וּבָאַהֲבָה אֲשֶׁר עוֹרַרְנוּ בָּכֶם – שִׁפְעוּ גַּם בַּחֶסֶד הַזֶּה.

8אֵינֶנִּי מְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה, אֶלָּא שֶׁעַל־יְדֵי חָרִיצוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי בּוֹחֵן גַּם אֶת אֲמִתּוּת אַהֲבַתְכֶם. 9הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה עָנִי לְמַעַנְכֶם, כְּדֵי שֶׁתַּעֲשִׁירוּ אַתֶּם עַל־יְדֵי עֲנִיּוּתוֹ. 10מְחַוֶּה אֲנִי אֶת דַּעְתִּי בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכֵּן הַדָּבָר יוֹעִיל לָכֶם, אַתֶּם אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁנָה הִקְדַּמְתֶּם וְהִתְחַלְתֶּם לֹא רַק לַעֲשׂוֹת אֶלָּא גַּם לִרְצוֹת. 11אֲבָל כָּעֵת הַשְׁלִימוּ גַּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַשְׁלָמַת הַמַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ מַה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת יֶדְכֶם, כְּפִי שֶׁהָיְתָה הַנְּכוֹנוּת לִרְצוֹת; 12שֶׁהֲרֵי אִם קַיֶּמֶת הַנְּכוֹנוּת, רְצוּיָה הִיא לְפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אִישׁ, לֹא לְפִי מַה שֶׁאֵין בְּיָדוֹ. 13אֵין זֶה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לַאֲחֵרִים רְוָחָה וְלָכֶם מַחְסוֹר, אֶלָּא לְשֵׁם הַשִּׁוְיוֹן. 14כָּעֵת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּכֶם יְמַלֵּא אֶת מַחְסוֹרָם, כְּדֵי שֶׁבְּעֵת הַצֺּרֶךְ יְמַלֵּא הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם אֶת מַחְסוֹרְכֶם אַתֶּם, וְכָךְ יְקֻיַּם הַשִּׁוְיוֹן, 15כְּפִי שֶׁכָּתוּב: "וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר."

16תּוֹדָה לֵאלֹהִים הַנּוֹתֵן בְּלֵב טִיטוֹס אֶת אוֹתָהּ חָרִיצוּת לְמַעַנְכֶם; 17כִּי אָכֵן שָׁמַע לַבַּקָּשָׁה וּמִתּוֹךְ חָרִיצוּתוֹ הַיְתֵרָה הָלַךְ אֲלֵיכֶם מֵרָצוֹן. 18יַחַד אִתּוֹ שָׁלַחְנוּ אֶת הָאָח אֲשֶׁר שֵׁם טוֹב לוֹ בְּכָל הַקְּהִלּוֹת עַל חֶלְקוֹ בְּהַכְרָזַת הַבְּשׂוֹרָה. 19וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַקְּהִלּוֹת בָּחֲרוּ בּוֹ לִהְיוֹת חֲבֵרֵנוּ לַמַּסָּע בַּהֲבָאַת הַתְּרוּמָה הַזֺּאת, שֵׁרוּת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לִכְבוֹד הָאָדוֹן מִתּוֹךְ נְכוֹנוּתֵנוּ אָנוּ. 20וַאֲנַחְנוּ נִשְׁמָרִים מִלָּתֵת לְאִישׁ פִּתְחוֹן פֶּה נֶגְדֵּנוּ עַל־דְּבַר הַתְּרוּמוֹת הָרַבּוֹת שֶׁאָנוּ מֻפְקָדִים עֲלֵיהֶן; 21שֶׁכֵּן נוֹתְנִים אָנוּ דַּעְתֵּנוּ לִנְהֺג בְּיֺשֶׁר לֹא רַק לִפְנֵי הָאָדוֹן, אֶלָּא גַּם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. 22שָׁלַחְנוּ אִתָּם אֶת אָחִינוּ אֲשֶׁר פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְבָרִים רַבִּים הוּכְחָה לָנוּ חָרִיצוּתוֹ, וְעַתָּה חָרִיצוּתוֹ רַבָּה עוֹד יוֹתֵר בִּגְלַל הָאֵמוּן הָרַב שֶׁהוּא נוֹתֵן בָּכֶם. 23אֲשֶׁר לְטִיטוֹס, שֻׁתָּפִי הוּא וְעוֹבֵד אִתִּי לְמַעַנְכֶם. אֲשֶׁר לְאַחֵינוּ, שְׁלִיחֵי הַקְּהִלּוֹת הֵם לְתִפְאֶרֶת הַמָּשִׁיחַ. 24עַל כֵּן, לְעֵינֵי הַקְּהִלּוֹת, הַרְאוּ לָהֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם וְהוֹכִיחוּ אֶת צִדְקַת גַּאֲוָתֵנוּ בָּכֶם.

Currently Selected:

השניה אל הקורינתים ח: תנ״ך ומודרני

Highlight

Copy